הוא חזר הביתה. חיכית לרגע הזה חודשים. אבל משהו לא מסתדר. הוא קופץ מכל רעש. הוא מתעצבן על דברים קטנים. הוא ער בלילות. וכשאת שואלת מה עובר עליו, הוא אומר שהכול בסדר. זה הוא, אבל לא בדיוק.
מאז 7 באוקטובר, הרבה משפחות של משרתי מילואים עוברות את אותה חזרה הביתה. והיא לא תמיד פשוטה. את לא צריכה לאבחן אותו, כלומר לקבוע מה יש לו. את גם לא צריכה לעשות את כל מה שכתוב כאן. צעד אחד מספיק.
אם את דואגת לחייו, עברי למתי זה דחוף.
בעלי חזר מהמילואים: מה השתנה בו?
בשטח הוא היה צריך להיות על המשמר כל הזמן. לשמוע כל רעש. לבדוק כל פינה. הגוף שלו עוד לא קלט שהוא בבית.
במחקר ישראלי ראיינו משרתי מילואים שחזרו מתקופות שירות ארוכות במלחמה. הם תיארו קהות רגשית, כלומר תחושה שהרגשות כאילו כבויים. הם תיארו דריכות שלא עוברת. והם סיפרו שהעבודה והבית חיכו להם, בלי רגע לנשום. אבות סיפרו שלקח להם שבועות רק כדי שהשגרה בבית תחזור לעבוד (שני ואחרים, 2026).
| מה את רואה | מתי לשים לב יותר |
|---|---|
| קופץ מרעשים, בודק דלתות | כשזה לא נרגע אחרי כמה שבועות |
| מתעצבן מהר על דברים קטנים | כשזה קורה כמעט כל יום |
| ישן מעט, סיוטים | כשזה פוגע בעבודה ובבית |
| שותה יותר מבעבר | כשזה כמעט כל ערב, או בא עם כעס |
| שקט, רחוק, כאילו כבוי | כשהוא מתרחק מכולם, גם מהילדים |
החזרה הזו לא דומה לשום חזרה אחרת
אצל הרבה משפחות, החזרה היא רק לזמן מה. אולי הוא כבר מחכה לצו הבא. אולי הוא איבד חברים. לפעמים הוא מרגיש לבד דווקא בבית, ורגוע רק עם החברים מהיחידה. באותו מחקר, משרתי מילואים סיפרו שעם החברים מהיחידה הם יכלו להוריד את המגננה. הם לא היו צריכים להסביר כלום (שני ואחרים, 2026). זה לא אומר שהוא לא רוצה אותך.
בשבועות הראשונים צפוי שהוא יהיה עייף, דרוך, יישן רע ויצטרך זמן לבד. אצל רוב האנשים זה מתחיל להשתפר אחרי כמה שבועות (משרד החיילים המשוחררים האמריקאי, 2026).
זה רגיל, או שכדאי לבדוק?
לא כל שינוי הוא פוסט טראומה. פוסט טראומה (באנגלית PTSD) היא מצב שבו התגובות לאירוע קשה לא נרגעות עם הזמן, ומפריעות לחיים. יש כלל פשוט שעוזר לדעת מתי לבקש בדיקה. אם עבר יותר מחודש, והוא לא מתחיל להרגיש טוב יותר, ומה שעובר עליו פוגע בעבודה, בשינה או בבית, זו סיבה לבדיקה. וחשוב לדעת: לפעמים הסימנים מופיעים רק אחרי חודשים, גם כשבהתחלה הכול נראה בסדר (משרד החיילים המשוחררים האמריקאי, 2026).
הכלל הזה הוא לשינויים הרגילים. אם הוא מדבר על מוות או על רצון למות, לא מחכים חודש. עברי למתי זה דחוף.
למה גם לך כל כך קשה
גם את עברת מלחמה. במחקר ישראלי בדקו זוגות שבהם הגבר שירת במילואים בעזה. כמעט מחצית מבנות הזוג עברו את הסף של שאלון סינון קצר לפוסט טראומה. שאלון סינון הוא כמה שאלות שבודקות אם כדאי לבדוק לעומק. זו לא אבחנה, אבל זה מראה כמה זה נפוץ. המחקר נעשה בזמן שהגברים עוד היו בשירות. ורבות מבנות הזוג נחשפו בעצמן לאירועי 7 באוקטובר (קפל לב ארי ואחרים, 2026).
והקושי לא תמיד נגמר כשהוא חוזר. במחקר אמריקאי על משפחות של המשמר הלאומי, כוח מילואים של צבא ארצות הברית, בדקו את החיילים ואת בני ובנות הזוג בין חודש וחצי לשלושה חודשים אחרי החזרה. כשליש מבני ובנות הזוג עברו את הסף של שאלון סינון לבעיה נפשית אחת לפחות (גורמן ואחרים, 2011).
אז חלק ממה שאת מרגישה הוא מה שאת עצמך עברת. וחלק עובר אלייך ממנו, מה שנקרא טראומה משנית. במילים פשוטות: כשחיים קרוב למי שעבר משהו קשה, גם את יכולה להרגיש חלק מהכובד. זו תגובה מובנת, לא חולשה.
וזה לא קורה לכולן באותה מידה. בסקירה גדולה של מחקרים, 27 מחקרים בדקו בני ובנות זוג של חיילים משוחררים. שיעורי הפוסט טראומה היו שונים מאוד ממחקר למחקר: מאפס ועד כמחצית. הראיות הכי חזקות היו אצל בני ובנות זוג של חיילים משוחררים עם פוסט טראומה, שפנו לטיפול (דילה ואחרים, 2017).
גם הזוגיות עצמה נפגעת. בסקר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כמחצית מהנשואות למשרתי מילואים אמרו שהקשר הזוגי נפגע בעקבות השירות (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 2025).
ויש תחושה שהרבה נשים מכירות: הוא פה, אבל לא באמת פה. הוא יושב לידך על הספה, והראש שלו במקום אחר. במחקר ישראלי על בנות זוג של לוחמים משוחררים, התחושה הזו הייתה קשורה ליותר סימנים של פוסט טראומה אצל בת הזוג (דנון ואחרים, 2025). אם זו התחושה שלך, את לא מדמיינת.
איך לדבר איתו על מה שהיה
אולי נדמה לך שאם רק יספר לך מה היה שם, יהיה לכם קל יותר. מחקר ישראלי בדק בדיוק את זה, אצל זוגות של לוחמים משוחררים. והתוצאה מפתיעה: כמה הוא סיפר לא היה קשור לזוגיות שלהם או למצב הנפשי שלהם. מה שכן היה קשור זו ההסתרה. ככל שהוא הסתיר יותר, הזוגיות הייתה פחות טובה, גם בעיניו וגם בעיני בת הזוג. וזה עבד גם בכיוון ההפוך: כשבת הזוג הסתירה את מה שעבר עליה, זה היה קשור ליותר דיכאון אצל שניהם (לפיד פיקמן ואחרים, 2025).
אז המטרה היא לא להוציא ממנו סיפורים. המטרה היא שהוא ירגיש שהוא לא חייב להסתיר, ושגם את לא חייבת. ככה זה יכול להיראות:
- לא לשאול מה היה שם. לשאול משהו קטן: מה היה הכי קשה היום?
- להגיד לו: אתה לא צריך לספר לי הכול. רק אל תסחוב את זה לבד.
- לבחור רגע שקט, ולא כשהוא שתה. לפעמים קל לו יותר לדבר בהליכה או באוטו.
- לספר גם מה עבר עלייך, לא כדי להשוות, אלא כדי שגם את לא תסתירי.
- אם הוא לא מוכן, לחזור לזה בעוד כמה ימים.
על הצד שלו כתבתי במאמר היא אומרת שאני סגור, ואני לא יודע מה לעשות עם זה. ויש גם מילים לפתוח איתו את השיחה, ומה עושים כשזה לא עובד.
הבית השתנה גם בזמן שהוא לא היה
בזמן שהוא היה בשטח, את ניהלת את הבית לבד. עכשיו לא ברור מי מחליט על מה. מי אוסף את הילדים, מי משלם חשבונות, מי קובע מתי הולכים לישון.
במחקר אמריקאי עקבו אחרי 555 זוגות של אנשי צבא, פעם בחודש במשך 8 חודשים אחרי החזרה. אצל שני בני הזוג, יותר סימנים של דיכאון או של פוסט טראומה היו קשורים לחזרה קשה יותר. וחלק מהקשר הזה עבר דרך שני דברים בזוגיות: לא לדעת איפה הזוגיות עומדת עכשיו, והתחושה שבן הזוג מפריע לסדר היום. החוקרים כתבו שמה שקורה בזוגיות הוא מקום מרכזי לעזרה בתקופה הזו (נובלוך ואחרים, 2019).
אז כדאי לדבר על זה ישר. לא מי צודק, אלא מה הוא לוקח בחזרה ומה את ממשיכה לנהל.
ומה עם הילדים?
- להסביר להם בפשטות, לפי הגיל: אבא עייף אחרי המילואים, וזה לא בגללכם.
- אם הוא צעק עליהם, ברגע רגוע אפשר לבקש ממנו לחזור אליהם ולבקש סליחה. ואת יכולה להגיד להם שלצעוק זה לא בסדר, גם כשאבא עייף.
- לא להפוך אותם לשליחים ביניכם. וגם לא לשומרים ששותקים על מה שקורה בבית.
- אם משהו אצלם מדאיג אותך, אפשר לפנות ליועצת בבית הספר או לרופאת הילדים.
מתי להתעקש
יש מצבים שבהם כבר לא מחכים שהוא יהיה מוכן:
- עברו שבועות, וזה רק מחמיר.
- הוא שותה כמעט כל ערב.
- את כבר לא מחזיקה.
מותר לך להגיד את זה ברור, וגם להתקשר לבד לנפש אחת. זה קו התמיכה של אגף השיקום במשרד הביטחון, ומותר להתקשר אליו גם כבת זוג. למשל: אני דואגת לך ולנו, ואני לא מחזיקה את זה לבד. הערב אני מתקשרת לנפש אחת, ואשמח שתהיה לידי. אני מתקשרת בכל מקרה.
איך לעזור לו להגיע לעזרה
הרבה גברים חושבים שלבקש עזרה זה להיות חלש. שני דברים שכדאי לדעת:
- לא צריך הכרה כדי לקבל טיפול. היחידה לתגובות קרב של אגף השיקום מטפלת גם במי ששירת במילואים. הטיפול בחינם. לא צריך הכרה בנכות, ואין הגבלה של זמן מאז הלחימה. יש שם טיפול לבד, בזוג ובקבוצה (משרד הביטחון, אגף השיקום, ללא תאריך).
- נפש אחת, הקו של אגף השיקום, פתוח כל הזמן, בטלפון 8944*, גם לו וגם לך. אפשר לדבר בלי להגיד את השם, ולא צריך שום אישור (משרד הביטחון, אגף השיקום, ללא תאריך).
איך להציע? לחבר את זה לאחריות, לא לחולשה. למשל: גם בשטח לא עשית הכול לבד. זה אותו דבר. ואת לא צריכה לחכות שיהיה יותר גרוע כדי להציע.
אם יש חבר מהיחידה שאת סומכת עליו, מותר לך לפנות אליו ולספר שאת דואגת. זו לא בגידה בו. לפעמים חבר מהיחידה מצליח להגיע אליו כשאת לא מצליחה.
ואם את רואה אצלו גם עצב, עייפות וחוסר הנאה, כתבתי על זה במאמר בעלי בדיכאון, מה עושים?
ומה עם טיפול זוגי?
לפעמים קל לו יותר לבוא איתך מאשר לבד. ביחידה לתגובות קרב יש גם טיפול זוגי, אז שווה לשאול עליו. אם תרצו להגיע יחד לפגישה פנים אל פנים, אפשר לבקש את זה שם. המחקר על טיפול זוגי בפוסט טראומה עוד מוגבל (משרד החיילים המשוחררים ומשרד ההגנה האמריקאיים, 2023).
ומה איתך?
- את לא אשמה במה שעובר עליו. גם הוא לא אשם במה שקרה שם. אבל הדרך שבה הוא מתנהג בבית היא האחריות שלו.
- מותר לך להיות עייפה, וגם כועסת. זה לא אומר שאת לא אוהבת אותו.
- נסי לדבר אל עצמך כמו שהיית מדברת אל חברה טובה. במחקר על זוגות מילואים, בנות זוג שהיו יותר עדינות ומבינות כלפי עצמן היו במצוקה נמוכה יותר (קפל לב ארי ואחרים, 2026).
- מותר לך לפנות לעזרה בשבילך, גם אם הוא עוד לא מוכן. במחקר על משפחות המשמר הלאומי, אחד הדברים שעצרו בני ובנות זוג היה שהם לא ידעו לאן לפנות (גורמן ואחרים, 2011). אז הנה כתובת אחת: קו נפש אחת פתוח גם לבני משפחה.
- שמרי על משהו שהוא רק שלך. הליכה, חברה, ערב בחוץ.
מתי זה דחוף
סימנים שבהם פועלים מהר (המכון הלאומי האמריקאי לבריאות הנפש, 2025):
- הוא מדבר על רצון למות, על אשמה או בושה גדולות, או על זה שהוא נטל על אחרים.
- הוא מרגיש ריק, חסר תקווה או לכוד. הוא אומר שאין לו סיבה לחיות, או מתאר כאב שאי אפשר לסבול.
- הוא מתכנן או מחפש דרך למות. הוא נפרד מאנשים, נותן דברים חשובים או כותב צוואה.
- הוא מתרחק מחברים, מסתכן בלי סיבה, או שמצב הרוח שלו קופץ בקיצוניות.
- הוא שותה או לוקח סמים יותר מבעבר. הוא חרד, לא מוצא מנוחה או מלא זעם. הוא אוכל או ישן הרבה יותר, או הרבה פחות.
כל אחד מהסימנים ברשימה הוא סיבה לבקש עזרה מהר. שתייה, שינה רעה או הסתגרות, בלי דיבור על מוות או ייאוש, הם סיבה לבדיקה. כשהם חדשים, מחמירים מהר או מופיעים יחד עם סימן מהרשימה, פועלים מהר.
מותר לשאול אותו ישירות אם הוא חושב להתאבד. השאלה לא מכניסה לו את הרעיון לראש (משרד הבריאות, 2026-ב).
כשיש סכנה מיידית, למשל יש לו תוכנית, או שיש לו במה לפגוע בעצמו עכשיו:
- מתקשרים מיד למגן דוד אדום או למשטרה (משרד הבריאות, 2026-ב). אם זה בטוח לך, נשארים איתו עד שהם מגיעים, או מבקשים ממישהו קרוב שיבוא.
- אם יש נשק, אל תנסי לקחת אותו ממנו. אמרי לנציג בטלפון שיש נשק בבית.
- אם קל ובטוח לך, הוציאי מהחדר תרופות וסכינים.
כשאין סכנה מיידית, אבל את דואגת:
- תרופות: לשמור במקום גבוה, בטוח ומוסתר, או נעול. ולהשאיר בהישג יד רק כמות קטנה.
- נשק: אפשר להציע לו שאת תשמרי בינתיים את המפתח או את הקוד למקום שבו הוא שמור. מדברים על זה בשקט, ומסבירים שזה זמני, עד שהמשבר יעבור (משרד הבריאות, 2026-א).
- אם הוא מסרב: לא נאבקים ולא לוקחים ממנו את הנשק. אפשר להתייעץ עם ערן או עם נפש אחת איך להמשיך. ואם את חוששת לחייו עכשיו, מתקשרים למשטרה.
ובחזרה לרגע שבו הוא אמר שהכול בסדר
אולי הוא חזר קצת אחר ממי שיצא מהבית. זה לא אומר שהקרבה ביניכם אבדה. כשהוא יגיד שוב שהכול בסדר, את לא חייבת להאמין לו, וגם לא צריכה להתווכח איתו. אפשר פשוט להגיד לו: אני רואה שקשה לך. אני כאן. ויש לנו למי לפנות.
וזכרי שגם לך מותר לבקש עזרה, גם אם הוא עוד לא מוכן.
מקורות
Danon, A., Dekel, R., & Horesh, D. (2025). Between mourning and hope: A mixed-methods study of ambiguous loss and posttraumatic stress symptoms among partners of Israel defence force veterans. Psychological Trauma: Theory, Research, Practice, and Policy, 17(4), 795-804. https://doi.org/10.1037/tra0001794
Diehle, J., Brooks, S. K., & Greenberg, N. (2017). Veterans are not the only ones suffering from posttraumatic stress symptoms: What do we know about dependents' secondary traumatic stress? Social Psychiatry and Psychiatric Epidemiology, 52(1), 35-44. https://doi.org/10.1007/s00127-016-1292-6
Gorman, L. A., Blow, A. J., Ames, B. D., & Reed, P. L. (2011). National Guard families after combat: Mental health, use of mental health services, and perceived treatment barriers. Psychiatric Services, 62(1), 28-34. https://doi.org/10.1176/ps.62.1.pss6201_0028
Israel Central Bureau of Statistics. (2025, September 28). השפעת שירות המילואים במלחמת חרבות ברזל על משפחות המשרתים/ות: ממצאים מסקר משפחות משרתי מילואים, 2025 [Influence of reserve duty in the Iron Swords War on the families of those serving: Findings from the Reserve Duty Families Survey, 2025] (Media release 313/2025). https://www.cbs.gov.il/he/mediarelease/DocLib/2025/313/01_25_313b.pdf
Israel Ministry of Defense, Rehabilitation Department. (n.d.-a). טיפול ביחידה לתגובות קרב [Treatment at the Combat Stress Reaction Unit]. Retrieved October 22, 2026, from https://shikum.mod.gov.il/ContactUs/CombatResponse
Israel Ministry of Defense, Rehabilitation Department. (n.d.-b). קו התמיכה נפש אחת [The Nefesh Achat support line]. Retrieved October 22, 2026, from https://shikum.mod.gov.il/contactus/helpline
Israel Ministry of Health. (2026a, July 28). זיהוי מוקדם וטיפול באובדנות [Early detection and treatment of suicidality]. https://me.health.gov.il/mental-health/information-and-updates/prevention-of-suicide/early-detection/
Israel Ministry of Health. (2026b, June 1). עקרונות לשיחה עם אדם במצוקה אובדנית [Principles for talking with a person in suicidal distress]. https://me.health.gov.il/mental-health/information-and-updates/prevention-of-suicide/how-to-talk-to-a-suicidal-person/
Kapel Lev-Ari, R., Aloni, R., Littman-Ovadia, H., Neria, Y., Wainberg, M., & Ben-Ari, A. (2026). Mental health and self-compassion in military couples during wartime. Psychological Trauma: Theory, Research, Practice, and Policy. Advance online publication. https://doi.org/10.1037/tra0002236
Knobloch, L. K., Knobloch-Fedders, L. M., & Yorgason, J. B. (2019). Mental health symptoms and the reintegration difficulty of military couples following deployment: A longitudinal application of the relational turbulence model. Journal of Clinical Psychology, 75(4), 742-765. https://doi.org/10.1002/jclp.22734
Lapid Pickman, L., Dekel, R., Even-Haim Avraham, G., Brown, A. D., & Horesh, D. (2025). Disclosure and concealment in military couples: A dyadic study. Psychological Trauma: Theory, Research, Practice, and Policy, 17(8), 1762-1770. https://doi.org/10.1037/tra0001714
National Institute of Mental Health. (2025). Warning signs of suicide (NIMH Identifier No. OM 25-4316). https://www.nimh.nih.gov/health/publications/warning-signs-of-suicide
Shani, A., Rosh, H. A., & Ellia, N. Y. (2026). 'It brought me back to life': The essentiality of leisure in Israeli reservists' post-combat reintegration. Leisure Studies. Advance online publication. https://doi.org/10.1080/02614367.2026.2637505
U.S. Department of Veterans Affairs & U.S. Department of Defense. (2023). VA/DoD clinical practice guideline for management of posttraumatic stress disorder and acute stress disorder (Version 4.0). https://healthquality.va.gov/healthquality/guidelines/mh/ptsd/va-dod-cpg-ptsd-full-cpg-edited-111624-v5-81825.pdf
U.S. Department of Veterans Affairs, National Center for PTSD. (2026). PTSD basics. Retrieved October 22, 2026, from https://www.ptsd.va.gov/understand/what/ptsd_basics.asp
