השעה 01:40 בלילה. מחר יש לך עבודה, משמרת, שמירה בבסיס, מבחן או סתם השכמה מוקדמת. אמרת לעצמך שאתה רק בודק משהו בטלפון. שעה וחצי אחר כך אתה סוגר את המסך, והתחושה מוכרת: ריקנות, קצת בושה, והבטחה שזו הפעם האחרונה. אותה הבטחה כמו בשבוע שעבר.
אם זה נשמע לך מוכר, אתה לא לבד, ואתה גם לא דפוק.
בקצרה: לראות פורנו זה לא מחלה, וגם לראות הרבה זה עדיין לא אבחנה. הבעיה מתחילה כשאתה מאבד שליטה: מנסה שוב ושוב להפחית ולא מצליח, וזה פוגע לך בחיים. ארגון הבריאות העולמי לא קורא לזה התמכרות, אלא הפרעה בשליטה בדחפים. יש טיפול שכנראה עוזר, ויש כמה צעדים פשוטים שאפשר להתחיל בהם כבר הלילה.
האם לראות פורנו זו בעיה?
לא בהכרח. חוקרים שסקרו את מחקרי הטיפול בתחום כתבו שצפייה בפורנו, גם צפייה תכופה, לא תמיד בעייתית, ושהרבה פעמים היא פשוט ממלאת צרכים מיניים וצורך בפנאי (אנטונס ועמיתים, 2022). אז עצם הצפייה לא אומרת שמשהו לא בסדר איתך.
גם הכמות לבדה לא קובעת. החוקרים שפיתחו את אחד השאלונים המוכרים בתחום כתבו במפורש שלא נכון לתייג מישהו כבעייתי רק לפי כמה פעמים או כמה זמן הוא צופה (בותה ועמיתים, 2018). סקירה של מומחים לרפואה מינית מוסיפה שבין אלה שצופים הרבה, מי שאין להם שום בעיה עם זה הם פי שלושה עד פי שישה יותר ממי שיש להם (בריקן ועמיתים, 2024). יש מי שרואה הרבה ומרגיש בסדר, ויש מי שרואה פחות ומרגיש שזה מנהל אותו.
ומה עם אוננות? אותם מומחים הביעו דאגה מהרעיון הנפוץ שאוננות וצפייה בפורנו הן התנהגות מינית לא בריאה. לדבריהם, אצל חלק ממי שצופים הרבה, בלי אובדן שליטה ובלי נזק, זה יכול להיות פשוט חשק מיני גבוה. והם מתנגדים במפורש לטיפולים שבהם המטפל אוסר מצדו על אוננות או על צפייה (בריקן ועמיתים, 2024). ואם אתה דואג מה הצפייה עושה לתפקוד המיני שלך בזוגיות, זו דאגה מובנת, ועדיף לשאול עליה איש מקצוע ולא פורום.
ועוד דבר. אם אתה מרגיש רע בעיקר כי זה מתנגש עם הערכים שלך, עם האמונה שלך או עם מה שלמדת בבית, זה עדיין לא הופך את הצפייה להפרעה. ההנחיות הבינלאומיות לפסיכיאטרים קובעות שלא מאבחנים את ההפרעה בגלל מצוקה שנובעת רק מהתנגשות מוסרית (טרנר ועמיתים, 2022), ומומחי הרפואה המינית כתבו שמצוקה כזו לבדה לא צריכה להספיק לאבחנה אף פעם (בריקן ועמיתים, 2024).
וזה לא רק כלל על הנייר. כשחוקרים איחדו את התוצאות של מחקרים רבים, התחושה שאני מכור הייתה קשורה הרבה יותר להתנגשות בין הצפייה לבין הערכים של האדם מאשר לכמה הוא צופה בפועל (גרבס ועמיתים, 2019). התמונה לא חד צדדית: במדגם מקוון של 1,036 מבוגרים בפולין, שנבנה כך שייצג את האוכלוסייה, דווקא כמות הצפייה הייתה המנבא החזק ביותר לתחושה הזו, וההתנגשות עם הערכים הוסיפה עליה מעט (לבצ׳וק ועמיתים, 2020). כלומר, כנראה שגם הכמות וגם הערכים משחקים תפקיד. זה גם לא אומר שהקושי שלך מדומיין. המצוקה הזו אמיתית ושווה שיחה.
אז אני מכור?
הרבה אנשים קוראים לזה התמכרות, אבל ארגון הבריאות העולמי בחר בכוונה לא לעשות את זה. בסיווג המחלות שלו, ICD-11, יש היום אבחנה שנקראת הפרעת התנהגות מינית כפייתית, ובאנגלית CSBD. היא סווגה עם ההפרעות בשליטה בדחפים ולא עם ההתמכרויות, כי עדיין אין ידע ברור אם מה שקורה כאן דומה למה שקורה בהתמכרות לחומרים, להימורים או למשחקים (קראוס ועמיתים, 2018). אז כשמישהו ברשת מסביר לך בביטחון מלא מה הפורנו עושה לך למוח, כדאי לזכור שגם המומחים עוד לא יודעים.
הלב של האבחנה הוא קושי מתמשך לשלוט בדחף, ולא סתם לראות הרבה. כדי לאבחן צריך דפוס שנמשך תקופה ארוכה, למשל חצי שנה ויותר, וגורם למצוקה של ממש או פוגע בחיים. בנוסף צריך לפחות אחד מהסימנים האלה (קראוס ועמיתים, 2018):
- ניסית הרבה פעמים להפחית או להפסיק, ולא הצלחת.
- זה הפך למרכז, ודברים אחרים נדחקו הצידה: שינה, לימודים, עבודה, חברים, זוגיות.
- אתה ממשיך למרות שזה פוגע בך.
- אתה ממשיך גם כשזה כבר כמעט לא נותן לך הנאה.
ועוד משהו חשוב: לא כל מי שקורא לעצמו מכור לפורנו עומד בקריטריונים כשבודקים אותו. לפי סקירת המומחים, ייתכן שבערך אחד מכל ארבעה גברים שמבקשים טיפול בגלל פורנו לא צופה הרבה ולא מאבד שליטה, ומגיע בעיקר בגלל ההתנגשות עם הערכים (בריקן ועמיתים, 2024). חוקרים אחרים כתבו שבמקרים כאלה הטיפול צריך להתמקד פחות בהפסקת הצפייה ויותר בהפחתת בושה ואשמה (אנטונס ועמיתים, 2022).
אם אתה רוצה לבדוק את עצמך, יש שאלון של 18 שאלות שנקרא PPCS. כל שאלה מתייחסת לחצי השנה האחרונה ומדורגת מ-1 עד 7, ומחברים את כל התשובות. ציון של 76 ומעלה מסמן סיכון גבוה לשימוש בעייתי, ומפתחי השאלון ביקשו לבדוק את הסף הזה גם אצל מטופלים. הם גם הדגישו ששאלון הוא לא אבחנה, ושרק שיחה מעמיקה עם איש מקצוע יכולה לאבחן (בותה ועמיתים, 2018). את השאלון המקורי באנגלית אפשר למצוא בעמוד האחרון של המאמר של מפתחי השאלון, ואת התרגום לעברית שנעשה עבור המחקר הבינלאומי בקובץ התרגומים של המחקר. ואם יצא לך ציון גבוה, זה לא אומר שמשהו לא בסדר איתך. זה פשוט סימן שכדאי לעצור ולבדוק.
כמה גברים מתמודדים עם זה?
במחקר בינלאומי גדול השתתפו יותר מ-82 אלף אנשים מ-42 מדינות, ובהן ישראל, והשתמשו בו בשאלון הזה, PPCS. בערך 6 מכל 100 גברים קיבלו בו 76 ומעלה. זה לא אומר שיש להם הפרעה. זה אומר שהתשובות שלהם מסמנות סיכון גבוה לשימוש בעייתי, ושכדאי לבדוק לעומק. בשאלונים קצרים יותר יצא אחוז גבוה בהרבה, כך שהמספר תלוי מאוד בסרגל שמודדים בו. וגם המשתתפים לא נבחרו כך שייצגו את כל האוכלוסייה (בותה ועמיתים, 2024). בשורה התחתונה: זה לא נדיר, וזה גם לא כולם.
מה אפשר לעשות כבר הלילה?
קודם כל, המטרה לא חייבת להיות הפסקה מוחלטת. חוקרים כתבו ששימוש מבוקר יכול להיות מטרה הגיונית, ושההחלטה אם להפסיק לגמרי או לצמצם יכולה להיות שלך (אנטונס ועמיתים, 2022).
רוב הצעדים כאן לא נבדקו במחקר מסוים. הראשון כן מופיע בתוכנית עזרה עצמית שנבדקה, שאחד השלבים בה הוא לזהות את המצבים שבהם זה קורה לך (בותה ועמיתים, 2021).
- תשים לב מתי זה קורה. באיזו שעה, איפה, ובאיזה מצב רוח. משועמם, לחוץ, לבד, אחרי ריב? הרבה פעמים יש רגעים שחוזרים על עצמם, וכדאי להכיר אותם.
- תוציא את הטלפון מהמיטה. אם זה קורה בעיקר בלילה, תטעין אותו מחוץ לחדר. זה נשמע קטן, אבל זה מוסיף רגע שבו אתה יכול לבחור.
- תחליט מה המטרה שלך. לצמצם או להפסיק. תכתוב אותה לעצמך, במילים שלך.
- תספר לאדם אחד. חבר שאתה סומך עליו, אח, או איש מקצוע. אתה לא צריך לספר הכול. אפשר פשוט להגיד: יש משהו שמעסיק אותי בזמן האחרון ואני מנסה לצמצם אותו. אני לא צריך עצות, רק שתשאל אותי מדי פעם איך הולך.
- נפלת שוב? אל תעניש את עצמך. זה מידע, לא כישלון. תשאל מה קרה לפני, ותמשיך.
- תבדוק מה עוד קורה לך. התנהגות מינית שיוצאת משליטה מופיעה הרבה פעמים יחד עם חרדה או דיכאון, ולפעמים היא בכלל תוצאה שלהם (בריקן ועמיתים, 2024). ולפעמים זו פשוט בדידות, וגם היא שווה תשומת לב.
זה עובר עם הזמן?
לפעמים כן. במחקר ישראלי עקבו אחרי 1,182 בגירים ובדקו אותם ב-2018 ושוב ב-2022 בשאלונים על התנהגות מינית כפייתית ועל צפייה בפורנו. מתוך כ-180 שהיו להם ציונים גבוהים בהתחלה, יותר משלושה מכל ארבעה קיבלו ציונים נמוכים יותר ארבע שנים אחר כך. אבל זה קרה גם בכיוון ההפוך: אצל 50 אנשים הציונים הגבוהים הופיעו רק בבדיקה השנייה (אפרתי ועמיתים, 2026). מדובר בשאלונים ולא באבחנה, והמחקר לא בדק מה גרם לשינוי. הוא כן מראה שזה לא בהכרח מצב קבוע. ובכל זאת, אין סיבה לחכות שזה יעבור מעצמו.
מתי זה כבר שווה טיפול?
לא צריך לחכות לאבחנה כדי לפנות. שווה ללכת לטיפול אם:
- ניסית כמה פעמים להפחית ולא הצלחת.
- זה פוגע בשינה, בלימודים, בעבודה או בקשר שלך.
- אתה מרגיש שאתה שוקע, או שיש ברקע חרדה, דיכאון או בדידות.
- אתה צופה מעט, אבל הבושה והאשמה סביב זה לא נותנות לך מנוח. זו לא הפרעה, אבל זו מצוקה אמיתית, ויש מה לעשות איתה.
ללכת לטיפול זה לא סימן שמשהו אצלך דפוק. זה סימן שאכפת לך מעצמך.
איזה טיפול עוזר?
- מאיפה מתחילים: הנחיות בינלאומיות של פסיכיאטרים קובעות שהסבר על הבעיה וטיפול בשיחות הם הבחירה הראשונה. הן ממליצות בעיקר על CBT או ACT, אבל מודות שהראיות עדיין מוגבלות (טרנר ועמיתים, 2022). CBT, טיפול קוגניטיבי התנהגותי, עובד על המחשבות שמובילות לרגשות ולהרגלים. ACT, טיפול בגישת קבלה ומחויבות, עוזר לפעול לפי מה שחשוב לך גם כשהדחף שם (לופס-פינאר ועמיתים, 2025).
- ניסוי קטן: במחקר על טיפול ACT השתתפו 28 גברים, וחלקם קיבלו 12 מפגשים שבועיים. אצל מי שטופלו שעות הצפייה ירדו כמעט לגמרי, ב-93%. אצל מי שחיכו בתור הן ירדו בערך בחמישית. אבל זה מחקר קטן, כמעט כולם מאותה קהילה דתית בארצות הברית, והם דיווחו בעצמם (קרוסבי וטוהיג, 2016).
- סקירה של 20 מחקרים: יותר מ-2,000 משתתפים. טיפול פסיכולוגי הפחית גם את הסימנים וגם את כמות הצפייה. אבל בכל המחקרים היה סיכון בינוני או גבוה להטיה, כלומר פגמים בשיטה שיכולים לגרום לתוצאות להיראות טובות יותר ממה שהן (לופס-פינאר ועמיתים, 2025). בשורה התחתונה: טיפול כנראה עוזר, והמחקר עוד צריך להשתפר.
- תוכנית עזרה עצמית באינטרנט: אצל מי שסיימו היה שיפור גדול. אבל כמעט תשעה מכל עשרה ששובצו לתוכנית לא הגיעו לשאלון הסיום, והתוצאה הטובה נשענת על 13 אנשים בלבד. חלק מהמשתתפים אמרו שחסר להם קשר עם אדם אמיתי, והחוקרים הציעו להוסיף בעתיד תמיכה וליווי (בותה ועמיתים, 2021). ואני חושב שיש בזה משהו: לבד קשה להתמיד, ואדם אחד שיודע ושואל מה שלומך יכול לעזור.
- תרופות: אין היום תרופה שאושרה במיוחד לבעיה הזו, ויש רק מעט ניסויים מבוקרים (טרנר ועמיתים, 2022). אם עולה אפשרות של תרופה, זו שיחה עם פסיכיאטר, לא משהו לנסות לבד.
למה כל כך קשה לבקש עזרה?
באותו מחקר בינלאומי, מבין המשתתפים שעברו את סף הסיכון, מכל המגדרים יחד, רק 4 עד 10 מכל 100 פנו אי פעם לטיפול בגלל הצפייה. עוד 21 עד 37 מכל 100 רצו לפנות ולא פנו. בכל שלושת השאלונים, הסיבה הנפוצה ביותר לא לפנות הייתה שלא הרגישו שזו בעיה רצינית. בשאלון PPCS, כמעט רבע אמרו שהיו מרגישים לא בנוח או נבוכים, ורק בערך אחד מעשרים אמר שזה בגלל הכסף (בותה ועמיתים, 2024).
כלומר, רוב מי שנמצא בסיכון לא מגיע לעזרה מקצועית. וכשמתמודדים בלי עזרה, קל לשקוע בבושה ולהסתגר עוד יותר.
לאן אפשר לפנות?
- רופא המשפחה בקופת החולים: נקודת כניסה טובה ודיסקרטית לטיפול נפשי.
- פסיכולוג או איש מקצוע אחר בתחום בריאות הנפש: לא משנה באיזו גישה. כשאתה מחפש, שווה לשאול אם יש לו ניסיון עם שימוש בעייתי בפורנו.
- ערן, עזרה ראשונה נפשית: בטלפון 1201, בחינם ובכל שעה.
- אם יש מחשבות על פגיעה בעצמך: אל תחכה. 1201, או מגן דוד אדום 101.
ובחזרה ל-01:40 בלילה
אתה לא צריך לנצח את כל זה הלילה. אתה רק צריך להתחיל לשים לב, ואולי לספר לאדם אחד.
בפעם הבאה שתסגור את המסך עם אותה תחושה, נסה במקום ההבטחה הרגילה משפט אחר: זה קשה לי, ואני לא חייב להתמודד עם זה לבד.
מקורות
אנטונס ועמיתים (2022). Antons, S., Engel, J., Briken, P., Krüger, T. H. C., Brand, M., & Stark, R. (2022). Treatments and interventions for compulsive sexual behavior disorder with a focus on problematic pornography use: A preregistered systematic review. Journal of Behavioral Addictions, 11(3), 643–666. https://doi.org/10.1556/2006.2022.00061
אפרתי ועמיתים (2026). Efrati, Y., Shmulewitz, D., Skvirsky, V., Vider, M., Kor, A., Lev-Ran, S., & Mikulincer, M. (2026). Longitudinal study of probable compulsive sexual behavior disorder and problematic pornography use profiles: Their prospective impact on psychopathology during wartime. Addictive Behaviors, 175, 108589. https://doi.org/10.1016/j.addbeh.2025.108589
בותה ועמיתים (2018). Bőthe, B., Tóth-Király, I., Zsila, Á., Griffiths, M. D., Demetrovics, Z., & Orosz, G. (2018). The development of the Problematic Pornography Consumption Scale (PPCS). The Journal of Sex Research, 55(3), 395–406. https://doi.org/10.1080/00224499.2017.1291798
בותה ועמיתים (2021). Bőthe, B., Baumgartner, C., Schaub, M. P., Demetrovics, Z., & Orosz, G. (2021). Hands-off: Feasibility and preliminary results of a two-armed randomized controlled trial of a web-based self-help tool to reduce problematic pornography use. Journal of Behavioral Addictions, 10(4), 1015–1035. https://doi.org/10.1556/2006.2021.00070
בותה ועמיתים (2024). Bőthe, B., Nagy, L., Koós, M., Demetrovics, Z., Potenza, M. N., International Sex Survey Consortium, & Kraus, S. W. (2024). Problematic pornography use across countries, genders, and sexual orientations: Insights from the International Sex Survey and comparison of different assessment tools. Addiction, 119(5), 928–950. https://doi.org/10.1111/add.16431
בריקן ועמיתים (2024). Briken, P., Bőthe, B., Carvalho, J., Coleman, E., Giraldi, A., Kraus, S. W., Lew-Starowicz, M., & Pfaus, J. G. (2024). Assessment and treatment of compulsive sexual behavior disorder: A sexual medicine perspective. Sexual Medicine Reviews, 12(3), 355–370. https://doi.org/10.1093/sxmrev/qeae014
גרבס ועמיתים (2019). Grubbs, J. B., Perry, S. L., Wilt, J. A., & Reid, R. C. (2019). Pornography problems due to moral incongruence: An integrative model with a systematic review and meta-analysis. Archives of Sexual Behavior, 48(2), 397–415. https://doi.org/10.1007/s10508-018-1248-x
טרנר ועמיתים (2022). Turner, D., Briken, P., Grubbs, J., Malandain, L., Mestre-Bach, G., Potenza, M. N., & Thibaut, F. (2022). The World Federation of Societies of Biological Psychiatry guidelines on the assessment and pharmacological treatment of compulsive sexual behaviour disorder. Dialogues in Clinical Neuroscience, 24(1), 10–69. https://doi.org/10.1080/19585969.2022.2134739
לבצ׳וק ועמיתים (2020). Lewczuk, K., Glica, A., Nowakowska, I., Gola, M., & Grubbs, J. B. (2020). Evaluating pornography problems due to moral incongruence model. The Journal of Sexual Medicine, 17(2), 300–311. https://doi.org/10.1016/j.jsxm.2019.11.259
לופס-פינאר ועמיתים (2025). López-Pinar, C., Esparza-Reig, J., & Bőthe, B. (2025). Psychotherapy for problematic pornography use: A comprehensive meta-analysis. Journal of Behavioral Addictions, 14(2), 630–643. https://doi.org/10.1556/2006.2025.00018
קראוס ועמיתים (2018). Kraus, S. W., Krueger, R. B., Briken, P., First, M. B., Stein, D. J., Kaplan, M. S., Voon, V., Abdo, C. H. N., Grant, J. E., Atalla, E., & Reed, G. M. (2018). Compulsive sexual behaviour disorder in the ICD-11. World Psychiatry, 17(1), 109–110. https://doi.org/10.1002/wps.20499
קרוסבי וטוהיג (2016). Crosby, J. M., & Twohig, M. P. (2016). Acceptance and commitment therapy for problematic internet pornography use: A randomized trial. Behavior Therapy, 47(3), 355–366. https://doi.org/10.1016/j.beth.2016.02.001
