הכול עובד, ושום דבר לא זז מבפנים. יצאתי לבדוק מה המדע יודע על המצב הזה, וגיליתי גם מה הוא עוד לא בדק.
הוא בן 24. השתחרר לפני שנה וחצי, עובד, התחיל תואר. יש לו חברה, יש לו חבורה מהצבא. אם תשאלו אותו מה נשמע, הוא יגיד שהכול בסדר. אם תשאלו שוב, בשקט, הוא יגיד משהו אחר: הכול עובד, אבל שום דבר לא זז מבפנים.
בערבים הוא גולל בטלפון עד אחת בלילה, ולא זוכר מה ראה. כשהוא יושב עם החבר'ה, הוא צוחק במקומות הנכונים, אבל הראש שלו במקום אחר. לפעמים הוא שותה עוד בירה כדי להירגע ממשהו שאין לו שם. הוא לא עצוב. הוא גם לא ממש חי.
הוא לא אדם אחד. הרכבתי אותו מכמה גברים שפגשתי במעגלי הגברים שאני מנחה ובשיחות. הפרטים אצל כל אחד מהם שונים, אבל המשפט חוזר: הכול עובד, שום דבר לא זז מבפנים. ולפעמים מי ששמה לב ראשונה היא בת הזוג. הוא יושב איתה בסלון, והיא מרגישה שהוא לא באמת שם.
בקצרה: מה זה דעיכה?
דעיכה (languishing) היא מצב של רווחה נפשית נמוכה בלי מחלת נפש. מי שנמצא בדעיכה לא בהכרח חולה, אבל במחקרים הוא לא פעם מתפקד גרוע כמו מי שכן חולה, ועם השנים הסיכויים שלו לפתח הפרעה נפשית עולים. זה לא דיכאון, זה לא עצלות, וזה גם לא כלום. ויש כוכבית אחת גדולה: כמעט כל מספר על דעיכה תלוי בכלי שבו מדדו אותה.
מי המציא את המושג דעיכה?
למצב של הבחור שלנו יש שם במחקר כבר יותר מ-20 שנה. מי שנתן לו את השם הוא קורי קיז, סוציולוג ופסיכולוג חיובי. ב-2002 הוא ניתח סקר לאומי אמריקאי של 3,032 מבוגרים בני 25 עד 74, והציע רעיון פשוט: בריאות נפשית ומחלת נפש הן לא שני קצוות של אותו קו. אלה שני צירים נפרדים.
על ציר אחד יש דיכאון, חרדה והפרעות נפשיות אחרות. על הציר השני יש רווחה נפשית: כמה חיוניות, משמעות וקשר יש בחיים שלך, וכמה טוב אתה מתפקד. אפשר להיות בלי שום הפרעה בציר הראשון, ועדיין להיות בתחתית הציר השני. כלומר, לא להיות חולה זה עדיין לא לחיות באמת.
בסקר של קיז, שנאסף ב-1995, 12.1% מהמבוגרים בארצות הברית היו בדעיכה, ורובם בלי שום אבחנה. 17.2% היו בשגשוג, בראש הציר, והשאר באמצע.
המושג הגיע לקהל הרחב רק ב-2021, כשאדם גרנט כתב בניו יורק טיימס שדעיכה היא הרגש של תקופת הקורונה. הוא הסתמך על מחקר של Bassi ועמיתיו בעובדי בריאות בלומברדיה, ותיאר אותו כאילו מי שדעך אובחן אחר כך עם פוסט-טראומה. אבל כשקראתי את המחקר עצמו, התברר שזה סקר שנערך פעם אחת בלבד. 8.9% מתוך 653 עובדי הבריאות היו בדעיכה, ובאותו סקר הסיכויים שלהם לקבל ציון גבוה בשאלון של דחק פוסט-טראומטי היו גבוהים בערך פי 3. אף אחד לא עקב אחריהם אחר כך, ולא נעשתה להם אבחנה. כלומר, יש קשר בין השניים, אבל אי אפשר לדעת מה הוביל למה.
מה ההבדל בין דעיכה לדיכאון?
ציפיתי לגלות שדעיכה היא דיכאון בגרסה חלשה. הנתונים אמרו משהו אחר. במחקר של קיז מ-2002, 64% ממי שהיו בדעיכה בלי שום הפרעה דיווחו על מגבלה חמורה בפעילות יומיומית אחת לפחות, לעומת 55% ממי שהיו בדיכאון בלי דעיכה. במחקר ההמשך שלו מ-2005, דעיכה בלי מחלה הייתה גרועה ממחלת נפש בלי דעיכה ב-9 מתוך 11 מדדי תפקוד.
תחשבו על הבחור שלנו: ימי עבודה שהוא מעביר בלי להיות שם, ריכוז שבורח, תחושה שהחיים עוברים לידו. ואין לו שום תווית שתסביר לו מה קורה. על איך נראה דיכאון אצל גברים, ומה מבדיל אותו מדיכאון אצל נשים, כתבתי במאמר נפרד.
האם דעיכה מסוכנת?
היא לא מצב נייטרלי שאפשר לחכות שיעבור. קיז ועמיתיו עקבו אחרי אותם אמריקאים במשך 10 שנים, מ-1995 עד 2005. מי שנשאר בדעיכה לאורך כל התקופה, הסיכויים שלו לסיים אותה עם הפרעה נפשית היו גבוהים פי 6.6 ממי שנשאר בשגשוג. מי שהידרדר לדעיכה באמצע הדרך, פי 8.2.
ויש שילוב שמדאיג במיוחד. מחקר של Oh ועמיתיו מ-2024, על סטודנטים בארצות הברית, מצא שמי שהיו גם בדיכאון וגם בדעיכה דיווחו על הרבה יותר מחשבות אובדניות מכל קבוצה אחרת.
כמה אנשים נמצאים בדעיכה?
תלוי מי סופר. בהשוואה בין מדינות נמצאו 0.9% בקנדה ו-3.9% בדנמרק. בארצות הברית, בכללי מדידה אחרים של קיז, המספר קופץ ל-16.9%. החוקרים עצמם מזהירים שחלק מהפערים נמצאים בכלי המדידה, לא באנשים. מי שמוכר לכם מספר אחד מדויק על דעיכה, מוכר לכם גם ודאות שלא קיימת.
דבר אחד כן ברור: דעיכה לא נולדה בקורונה. היא נמדדה כבר ב-1995, וצעירים בטיפול נפשי בקנדה תיארו אותה גם שנה שלמה לתוך המגפה, כמצב שנשאר ולא כהלם של השבועות הראשונים. היא גם לא נעלמת עם הגיל. מחקר הולנדי שבדק את כל טווח החיים מצא שעם הגיל יש פחות תסמיני מחלת נפש, אבל לא יותר רווחה.
מה ידוע על דעיכה אצל גברים?
ואז שמתי לב למשהו שחזר ממחקר למחקר: מי בעצם נבדק שם? סטודנטים, עובדי בריאות, נשים בטיפול בהפרעות אכילה, חולים. כמעט כל אחד, חוץ מהבחור שלנו.
אז הרחבתי את החיפוש. קראתי 25 מחקרים במלואם, וסרקתי באופן שיטתי 173 רשומות במאגר הפסיכולוגיה המרכזי בעולם, כל מאמר שיש בו דעיכה בכותרת או בתקציר. לא מצאתי אף מחקר שבדק דעיכה אצל גברים בנפרד, ואף מחקר שנערך בישראל. זו לא סריקה של כל מאגר בעולם, אבל היא רחבה ומתועדת, והחור ברור.
השאלון שבו מודדים דעיכה מתאים גם לגברים. מחקר איטלקי עם 1,438 משתתפים בדק אותו ומצא שהוא מודד את אותו הדבר אצל גברים ואצל נשים. הבעיה היא שאף אחד עוד לא השתמש בו כדי לשאול את השאלה שמעניינת אותנו: איך נראית דעיכה אצל גברים, וכמה גברים חיים ככה.
התיאור הקרוב ביותר שמצאתי לבחור שלנו לא הגיע משאלון בכלל. במחקר איכותני קטן על סטודנטים בשנה הראשונה באוניברסיטה בדרום אפריקה, דעיכה תוארה כהלם של מעבר: כסף שלא מספיק, מגורים שלא נמצאו, עומס שלא נגמר, בדידות, תחושה שהקרקע זזה. גבר צעיר בישראל, בין שחרור ללימודים לעבודה למילואים, לא צריך הסבר ארוך כדי להבין את הרשימה הזאת.
וכאן נגמר המחקר ומתחילה הקריאה שלי את המציאות. בישראל של 2026, אחרי שנתיים של מלחמה, מילואים וחזרה לשגרה שרק נקראת שגרה, חלק מהגברים הצעירים נמצאים בדיוק במעבר הזה: החיים חזרו לתפקד, והם עוד לא חזרו לעצמם. אף מחקר ישראלי לא מדד את זה, כי אף אחד לא בדק. אבל רבים מהתנאים שקשורים לדעיכה במקומות אחרים בעולם נמצאים כאן.
וחשוב לומר עוד דבר. אצל מי שחזר מלחימה, עייפות, ריקנות או ניתוק יכולים להיות גם סימן לתגובה טראומטית או לדיכאון, ולא רק דעיכה. זה שווה בדיקה אצל איש מקצוע.
מה עוזר בדעיכה?
אגיד את זה ביושר: אין דרך מוכחת לצאת מדעיכה, ומי שמבטיח לכם אחת מבטיח יותר ממה שהמחקר יודע. אבל כמה דברים כן נבדקו, והם מעשיים יותר ממה שציפיתי.
קודם כול, המצב הזה זז. במעקב של 10 השנים של קיז, 45% ממי שהיו בדעיכה ב-1995 נשארו בה ב-2005. 51% עלו למצב הבינוני, ו-4% הגיעו לשגשוג. ולא צריך להגיע עד למעלה כדי שזה ישתלם: מי שנשאר במצב הבינוני היה בסיכון נמוך יותר להפרעה נפשית ממי שנשאר בדעיכה. המטרה היא לא לפרוח. המטרה היא לזוז דרגה אחת.
המחקר שהכי דיבר אליי הגיע ממחקר הולנדי על אנשים בודדים מאוד, עם בעיות בריאות ומצב כלכלי קשה. עזרו לכל משתתף למצוא פעילות אחת שבאמת מושכת אותו, ונתנו לו תקציב קטן, בממוצע 168 אירו, כדי להתחיל. שיעור מי שהיו בדעיכה בקבוצה ירד מיותר מ-30% לפחות מ-16%. זה מתחבר למה שסטודנטים משגשגים בדרום אפריקה סיפרו על עצמם: שליטה במה שהם עושים, תחושה של צמיחה, ואנשים סביבם. כלומר, שני דברים: משהו אחד שאתה טוב בו ומרגיש שאתה משתפר בו, ואנשים אמיתיים סביבך, לא רק מאחורי מסך.
מחקר הולנדי אחר בדק תכנית עזרה עצמית של 9 שבועות לאנשים עם רווחה נמוכה או בינונית: ספר עם תרגילים שבועיים, כמו לרשום בערב 3 דברים טובים שקרו, ודואר תמיכה שבועי. אחרי 3 חודשים, שיעור המשגשגים בקבוצה עלה מ-7.3% ל-29.9%, לעומת 11.6% בקבוצת ההמתנה. גילוי נאות: רוב המשתתפים היו נשים, ורק מעטים מהם היו בדעיכה ממש. אבל זו הראיה החזקה ביותר שמצאתי לכך שרווחה נמוכה מגיבה לעבודה מסודרת.
ושתי הסתייגויות. אחת: כשבודקים את כל מחקרי ההתערבויות בפסיכולוגיה חיובית יחד ומתקנים הטיות פרסום, האפקט הממוצע קטן. תרגיל לא הופך חיים, הוא מזיז אותם קצת, וזה מצטבר. ושתיים: אם הדעיכה נולדה מתנאים, כמו כסף שלא מספיק, עומס שלא נגמר או בדידות כפויה, גם שינוי של תנאי אחד הוא צעד לגיטימי, לא פחות מתרגיל.
והצעד הראשון הוא פשוט לתת למצב שם. חלק מהקושי בדעיכה בא מהבלבול: מבחוץ הכול בסדר, ומבפנים משהו חסר. ובמקום להבין מה קורה, חלק מהגברים מאשימים את עצמם על הפער הזה. שם מדויק לא פותר את המצב, אבל הוא יכול להוריד ממנו חלק מהאשמה.
ואם התחושה נמשכת שבועות ארוכים והולכת ומעמיקה, או מוקדם יותר, אם התפקוד יורד, אם מצטרפים סימנים של דיכאון או חרדה, או אם עולות מחשבות על מוות, זה הזמן לפנות לאיש מקצוע.
ואם את בת זוג שמזהה כאן את בן הזוג שלך, אפשר להתחיל בקטן: לשלוח לו את המאמר, ולשאול בשקט אם זה מוכר לו.
מה דעיכה לא אומרת?
- דעיכה היא לא אבחנה רפואית, ולא תחליף לבדיקה של דיכאון או חרדה.
- האחוזים משתנים לפי כלי המדידה. אין מספר אחד שמתאר את כולם.
- היא לא עצלות ולא חולשת אופי. במחקרים היא מופיעה לא פעם כתגובה לתקופת מעבר או לעומס מתמשך.
- ומבקרי המושג מזכירים: לפעמים דעיכה היא תגובה הגיונית למצב לא הגיוני, ולא בעיה פרטית של מי שמרגיש אותה.
ובחזרה לבחור בן ה-24
יצאתי לחפש תשובות על מצב שאני פוגש אצל גברים, וחזרתי עם מפה כמעט מלאה, ועם חור בדיוק במקום שבו הם נמצאים. מי שנמצא בדעיכה לא נראה כמו בעיה. הוא עובד, מתפקד, ועונה שהכול בסדר. אף מערכת לא עוצרת אותו, כי אף מערכת לא מודדת את הציר שעליו הוא למטה. והוא עצמו, לרוב, לא יודע שיש שם למה שהוא מרגיש.
הבחור שלנו לא מקרה אבוד, וגם לא מקרה שצריך תווית. במחקר האמריקאי של קיז, יותר ממחצית מהמבוגרים שהיו בדעיכה זזו ממנה בתוך 10 שנים. זה לא אומר מה יקרה לו. זה אומר שהמצב הזה לא חייב להיות קבוע. אולי הצעד הראשון שלו יהיה קטן: לקרוא למצב בשמו, ואז לבחור דבר אחד, פעילות אחת או שיחה אחת, ולראות מה זה עושה.
מקורות מרכזיים
- Keyes, C. L. M. (2002). The Mental Health Continuum: From Languishing to Flourishing in Life. Journal of Health and Social Behavior, 43(2). https://doi.org/10.2307/3090197
- Keyes, C. L. M. (2005). Mental Illness and/or Mental Health? Journal of Consulting and Clinical Psychology, 73(3). https://doi.org/10.1037/0022-006X.73.3.539
- Keyes, C. L. M., Dhingra, S. S., & Simoes, E. J. (2010). Change in Level of Positive Mental Health as a Predictor of Future Risk of Mental Illness. American Journal of Public Health, 100(12). https://doi.org/10.2105/AJPH.2010.192245
- Bassi, M., Negri, L., Delle Fave, A., & Accardi, R. (2021). The Relationship Between Post-traumatic Stress and Positive Mental Health Symptoms Among Health Workers During COVID-19 Pandemic in Lombardy, Italy. Journal of Affective Disorders, 280. https://doi.org/10.1016/j.jad.2020.11.065
- Petrillo, G., Capone, V., Caso, D., & Keyes, C. L. M. (2015). The Mental Health Continuum–Short Form (MHC-SF) as a Measure of Well-Being in the Italian Context. Social Indicators Research, 121(1). https://doi.org/10.1007/s11205-014-0629-3
- Santini, Z. I., et al. (2020). Measuring Positive Mental Health and Flourishing in Denmark. Health and Quality of Life Outcomes, 18. https://doi.org/10.1186/s12955-020-01546-2
- Westerhof, G. J., & Keyes, C. L. M. (2010). Mental Illness and Mental Health: The Two Continua Model Across the Lifespan. Journal of Adult Development, 17(2). https://doi.org/10.1007/s10804-009-9082-y
- de Vos, J. A., Radstaak, M., Bohlmeijer, E. T., & Westerhof, G. J. (2018). Having an Eating Disorder and Still Being Able to Flourish? Frontiers in Psychology, 9. https://doi.org/10.3389/fpsyg.2018.02145
- Knoesen, R., & Naudé, L. (2018). Experiences of Flourishing and Languishing During the First Year at University. Journal of Mental Health, 27(3). https://doi.org/10.1080/09638237.2017.1370635
- Oh, H., et al. (2024). The Synergy of Depression and Flourishing/Languishing on Suicidal Thoughts and Behaviors. PLOS ONE, 19(8). https://doi.org/10.1371/journal.pone.0309020
- Chitpin, J. G., et al. (2024). Languishing: Experiences of Emerging Adults in Outpatient Mental Health Care One Year Into the COVID-19 Pandemic. Humanities and Social Sciences Communications, 11. https://doi.org/10.1057/s41599-024-03247-3
- Schotanus-Dijkstra, M., et al. (2017). An Early Intervention to Promote Well-Being and Flourishing. Internet Interventions, 9. https://doi.org/10.1016/j.invent.2017.04.002
- Weiss, L. A., Oude Voshaar, M. A. H., Bohlmeijer, E. T., & Westerhof, G. J. (2020). The Long and Winding Road to Happiness: A Randomized Controlled Trial of a Positive Psychology Intervention for Lonely People. Health and Quality of Life Outcomes, 18. https://doi.org/10.1186/s12955-020-01416-x
- White, C. A., Uttl, B., & Holder, M. D. (2019). Meta-Analyses of Positive Psychology Interventions: The Effects Are Much Smaller Than Previously Reported. PLOS ONE, 14(5). https://doi.org/10.1371/journal.pone.0216588
- Willen, S. S. (2022). Languishing in Critical Perspective. SSM—Mental Health, 2. https://doi.org/10.1016/j.ssmmh.2022.100128
- Grant, A. (2021). There's a Name for the Blah You're Feeling: It's Called Languishing. The New York Times, 19 באפריל 2021. https://www.nytimes.com/2021/04/19/well/mind/covid-mental-health-languishing.html
