שתים עשרה בצהריים. הדלת האוטומטית של המיון נפתחת, ואתה יוצא אל השמש עם מכתב שחרור מקופל ביד. בלילה הלב דהר והחזה נלחץ כמו במלחציים, והיית בטוח שזה הלב. עכשיו, אחרי אקג, בדיקות דם ושעות על מיטה במסדרון, מחכה לך בשורה האחרונה מילה אחת: תקין.
בדרך לחניה אתה כבר מנסח הודעה לעבודה. קצרה, בלי פרטים. לבת הזוג תגיד שזה כנראה היה עומס. ורק באוטו, לבד, עולה השאלה שאין לך למי להפנות: אם זה לא הלב, מה זה היה?
אצל חלק גדול מהיוצאים מהמיון כמוך, לפחות חלק מהתשובה הוא חרדה. לא דאגה של יום יום, אלא התקף שתופס את הגוף כולו.
בלי שם למה שקרה, נשארות שתי מחשבות. האחת, שהרופאים פספסו משהו בלב. השנייה, שעשית סיפור מכלום. את הראשונה אפשר לומר לרופא. את השנייה אתה שומר לעצמך.
מה קרה אצל אדם מסוים יכול לומר רק מי שבדק אותו, והמאמר הזה לא מחליף בדיקה. מי שיש לו עכשיו כאב בחזה שעוד לא הוסבר, צריך להתקשר קודם כול למגן דוד אדום בטלפון 101.
שוחררתי מהמיון עם אקג תקין. אני היחיד?
לא. ממש לא. לפי הערכות שמובאות בסקירה רפואית, אצל יותר ממחצית הפונים למיון בגלל כאב בחזה מתברר בסוף שהכאב לא הגיע מהלב (קמפבל ועמיתים, 2017).
חוקרים בקנדה ראיינו 771 מטופלים בשני חדרי מיון. כולם הגיעו עם כאב בחזה, והבדיקות שלהם, כולל אקג, לא מצאו לו סיבה רפואית. 44%, כמעט מחצית, חוו התקף פאניקה בחודש שלפני הביקור. בערך חצי מהם סבלו מהפרעת פאניקה, כלומר ההתקפים חוזרים, והפחד מהם מתחיל לנהל את החיים.
ועכשיו החלק שמטריד אותי. מכל מי שחוו התקף פאניקה, רק אצל 7.4%, 25 אנשים, רשמו רופאי המיון אבחנה של פאניקה. ומתוך ה-25 האלה, רק שלושה הופנו לפסיכולוג או לפסיכיאטר (פולדס-בוסק ועמיתים, 2011). המיון שלל התקף לב, וזה תפקידו. אבל רובם חזרו הביתה בלי שם למה שעבר עליהם.
כלומר, מי ששכב לידך במסדרון עם אותו לחץ בחזה, אולי עבר בדיוק את אותו לילה.
התקף חרדה או התקף לב: איך אפשר להתבלבל?
התקף פאניקה הוא גל פתאומי של פחד עז, שמגיע לשיא בתוך דקות. דפיקות לב מהירות, הזעה, קוצר נשימה, לחץ בחזה, סחרחורת, פחד למות. כל אחד מהסימנים האלה הוא סיבה טובה להזמין אמבולנס. ואכן, במחקר הקנדי, מי שחוו פאניקה הגיעו באמבולנס לעיתים קרובות יותר משאר המטופלים (פולדס-בוסק ועמיתים, 2011). זה הגיוני. מול גוף שנראה כאילו הוא קורס, זו תגובה אחראית.
ויש עוד סיבה, גברית. בסקירה על חרדה אצל גברים, החרדה נטתה להופיע דרך הגוף ולא דרך המילה פחד: שינה שנעלמת, בחילה, רעד, תחושה שמאבדים שליטה. חלק מהמשתתפים אפילו תיארו את הגוף ואת הראש כשני דברים נפרדים, כאילו משהו פוגע בהם מבחוץ (פישר ועמיתים, 2021).
אז לאן הולכים עם זה? למיון. עם כאב בחזה ניגשים לאחות בקבלה בלי לחשוב פעמיים. אבל כמה גברים ניגשים אליה ואומרים: אני מפחד?
התקף פאניקה: הרגשה שאני עומד למות, ומה קורה בבוקר שאחרי
בלילה זה פחד מוות. בבוקר זה משהו אחר, שקט יותר. אתה עובר שוב על הלילה ושואל את עצמך איך לא הצלחת להשתלט על זה. גברים עם חרדה תיארו במחקרים בדיוק את זה. הם האשימו את עצמם שלא הצליחו להחזיר לעצמם שליטה. הם הרגישו כאילו הם עצמם גורמים לחרדה. והם תיארו תחושה של כישלון וחוסר אונים (פישר ועמיתים, 2021). במחקרים עלתה גם הדעה שחרדה היא חולשה. זה אומר משהו על הדעה הזאת, לא עליך.
גם בישראל גברים פונים פחות לעזרה נפשית. בסקר הבריאות הלאומי, נשים פנו לעזרה כזאת יותר מגברים, גם כשלגברים ולנשים היו אותן הפרעות ואותה רמת מצוקה. החוקרות משערות שזה קשור לכך שנשים מוכנות יותר לומר במילים שקשה להן ולשתף בזה (לוינסון ואיפרה, 2010).
ובעיניי, כאן נמצא המפתח. תחשוב על כל מה שנשאר בפנים לפני אותו לילה: שבוע עמוס, שיחה שנדחתה, עייפות שלא עוברת. לא היו לזה מילים, או שלא היה למי לומר אותן. ואז, בשלוש לפנות בוקר, הכול נפל על החזה בבת אחת. לא בחרת בזה. ההתקף לא הופך אותך לחלש. לפעמים הוא רק מראה כמה זמן החזקת לבד.
אקג תקין, ובכל זאת הכאב בחזה חוזר
המיון בדק את הלב. מה שעוד היה שם נשאר לפעמים בלי שם. במחקר נוסף מקנדה עקבו אחרי 915 פונים עם כאב בחזה שאינו מהלב. כחמישית מהם התאימו להגדרה של הפרעת פאניקה או של הפרעת חרדה מוכללת, כלומר דאגה מתמשכת שקשה לשלוט בה. הכאב שלהם היה חמור יותר מזה של מי שלא סבלו מהפרעת חרדה, גם בזמן הביקור וגם חצי שנה אחריו (אמל ועמיתים, 2022). אבל זה לא חייב להישאר ככה. יש טיפול שיכול לעזור, ונגיע אליו בסוף המאמר.
בינתיים, הפחד מההתקף הבא יכול להפוך לבעיה בפני עצמה. לפי ההגדרה של הפרעת פאניקה, אחרי ההתקפים מגיע לפחות חודש של דאגה מההתקף הבא, או שינוי בהתנהגות בגללו (פולדס-בוסק ועמיתים, 2011). בחיים זה נראה כך: מקשיבים לדופק, מפסיקים לרוץ, נמנעים מנסיעות ארוכות.
ומה עושה גבר שרגיל להסתדר לבד? מנסה להסתדר לבד גם עם זה. אני מבין את זה. אבל כשהפחד מתחיל לצמצם את החיים, זה הזמן לפנות לעזרה.
מתי כאב בחזה מחייב לחזור לרופא
פאניקה לא מחסנת מפני מחלת לב. במחקר הקנדי, בבדיקות ההמשך התגלתה מחלה של עורקי הלב גם אצל 2.1% ממי שחוו פאניקה (פולדס-בוסק ועמיתים, 2011). שני הדברים יכולים לבוא יחד. בירור מסודר אצל רופא מאפשר לסמוך על התקין, ואם משהו משתנה בהמשך, בודקים שוב.
אי אפשר להבחין לבד בין פאניקה לבין הלב, ולכן גם ספק מצדיק בדיקה. לפי איגוד הלב האמריקאי (2024), די בסימן אחד מהרשימה הזאת כדי להתקשר מיד ל-101:
- כאב, לחץ או אי נוחות בחזה שנמשכים יותר מכמה דקות, או חולפים וחוזרים
- כאב שמתפשט לזרוע, לגב, לצוואר, ללסת או לבטן העליונה
- קוצר נשימה
- זיעה קרה, בחילה או סחרחורת יחד עם אי נוחות בחזה
עדיף אמבולנס ולא נהיגה עצמית. הצוות מטפל כבר מהרגע הראשון, ומי שמגיע כך למיון מקבל לא פעם טיפול מהר יותר. כאב שמופיע במאמץ הוא סיבה לפנות לרופא בהקדם. אם הוא מופיע גם במנוחה, או מחמיר, מתקשרים מיד ל-101. כל זה נכון גם למי שכבר עבר התקף פאניקה, כשהתחושה חדשה או שונה ממה שרופא כבר בדק.
לחץ בחזה ודפיקות לב בלילה: מה עושים בפעם הבאה
נניח שהבירור כבר נעשה, והלילה זה קורה שוב. ברוב המקרים, התקף פאניקה דועך בתוך פחות מחצי שעה (שירות הבריאות הבריטי, 2023). אם רופא כבר בדק ואמר לך שזו פאניקה, וההתקף חוזר בדיוק באותה צורה, אתה יכול להזכיר לעצמך שזה הגל המוכר, ושהוא יעבור.
אבל אם משהו השתנה מאז הבירור, זה כבר לא אותו גל, וזו סיבה לחזור לרופא. אולי עברו שנים, והגיל מוסיף סיכון. אולי הופיעו סוכרת או לחץ דם גבוה. או שהכאב מופיע עכשיו במאמץ, או משתנה בצורתו. כאב שלא נרגע, או שמופיע במנוחה, הוא כבר עניין ל-101. ואם אתה לא בטוח, אל תנחש. התקשר.
ואם לבת הזוג אמרת רק שזה היה עומס, אפשר לספר לה עכשיו. משהו פשוט, כמו: זה לא היה רק עומס. הלב תקין, ואני הולך לבדוק אם זו חרדה. היא גם יכולה לבוא איתך לרופא עם הסיכום מהמיון. בפעם הבאה, אם רופא כבר אמר שזו פאניקה וזה בדיוק אותו גל, היא יכולה לשבת לידך ולהזכיר לך שזה עובר. ואם ההתקף מרגיש אחרת, להתקשר ל-101.
כאב בחזה מחרדה: מה עוזר
מה בכל זאת עוזר? חוקרים אספו את הניסויים שבדקו טיפול באנשים בדיוק במצב הזה: כאב בחזה, ועורקי לב שנבדקו ונמצאו תקינים. חלק מהמשתתפים קיבלו טיפול פסיכולוגי, בעיקר טיפול קוגניטיבי-התנהגותי. זה טיפול בשיחות, שבו המטפל עוזר לשנות את הדרך שבה חושבים ופועלים (שירות הבריאות הבריטי, 2025). עד שלושה חודשים אחרי הטיפול, אצל מי שקיבלו טיפול כזה, הסיכוי שהכאב עדיין יופיע היה נמוך בכ-30% לעומת מי שלא קיבלו אותו (קיזלי ועמיתים, 2015).
זה ממצא מעודד, אבל צנוע. הניסויים היו מעטים וקטנים, ולכן עוד אי אפשר לדעת בדיוק כמה הטיפול עוזר.
לפנות לטיפול זה לא להודות שנכשלת. אדיס ומהליק (2003) מציעים לראות בזה את ההפך: דרך לקחת שליטה, ולא לתת לבעיה לנצח אותך.
הצעד הראשון קטן. לקבוע השבוע תור לרופא המשפחה, להגיע עם מכתב השחרור ולומר לו: במיון אמרו שהלב תקין, ואני רוצה לבדוק אם זו חרדה. זו שיחה בינך לבין הרופא, לא עניין לעבודה. משם הוא יכול להפנות אותך לטיפול כזה דרך קופת החולים.
אז בחזרה לחניה ההיא. לא דמיינת, ולא הגזמת. הגוף התריע בלילה, וההתרעה הייתה אמיתית.
תקין אומר: זה לא הלב.
הוא לא אומר: זה כלום.
ואם כבד לך עכשיו, ערן, קו הסיוע הנפשי, עונה בכל שעה בטלפון 1201.
מקורות
Addis, M. E., & Mahalik, J. R. (2003). Men, masculinity, and the contexts of help seeking. American Psychologist, 58(1), 5–14. https://doi.org/10.1037/0003-066X.58.1.5
American Heart Association. (2024, December 12). Warning signs of a heart attack. https://www.heart.org/en/health-topics/heart-attack/warning-signs-of-a-heart-attack
Campbell, K. A., Madva, E. N., Villegas, A. C., Beale, E. E., Beach, S. R., Wasfy, J. H., Albanese, A. M., & Huffman, J. C. (2017). Non-cardiac chest pain: A review for the consultation-liaison psychiatrist. Psychosomatics, 58(3), 252–265. https://doi.org/10.1016/j.psym.2016.12.003
Fisher, K., Seidler, Z. E., King, K., Oliffe, J. L., & Rice, S. M. (2021). Men’s anxiety: A systematic review. Journal of Affective Disorders, 295, 688–702. https://doi.org/10.1016/j.jad.2021.08.136
Foldes-Busque, G., Marchand, A., Chauny, J.-M., Poitras, J., Diodati, J., Denis, I., Lessard, M.-J., Pelland, M.-È., & Fleet, R. (2011). Unexplained chest pain in the ED: Could it be panic? American Journal of Emergency Medicine, 29(7), 743–751. https://doi.org/10.1016/j.ajem.2010.02.021
Hamel, S., Denis, I., Turcotte, S., Fleet, R., Archambault, P., Dionne, C. E., & Foldes-Busque, G. (2022). Anxiety disorders in patients with noncardiac chest pain: Association with health-related quality of life and chest pain severity. Health and Quality of Life Outcomes, 20, Article 7. https://doi.org/10.1186/s12955-021-01912-8
Kisely, S. R., Campbell, L. A., Yelland, M. J., & Paydar, A. (2015). Psychological interventions for symptomatic management of non-specific chest pain in patients with normal coronary anatomy. Cochrane Database of Systematic Reviews, 2015(6), CD004101. https://doi.org/10.1002/14651858.CD004101.pub5
Levinson, D., & Ifrah, A. (2010). The robustness of the gender effect on help seeking for mental health needs in three subcultures in Israel. Social Psychiatry and Psychiatric Epidemiology, 45(3), 337–344. https://doi.org/10.1007/s00127-009-0079-4
National Health Service. (2023, August 22). Panic disorder. https://www.nhs.uk/mental-health/conditions/panic-disorder/
National Health Service. (2025, March 28). Cognitive behavioural therapy (CBT). https://www.nhs.uk/mental-health/talking-therapies-medicine-treatments/talking-therapies-and-counselling/cognitive-behavioural-therapy-cbt/overview/
