מה אומרת התמונה עם אבא שבחרתם לדבר עליה?

חזרתי הביתה ממעגל הגברים ביום חמישי האחרון כולי רועד. מותקף בגלי חום וקור. חולה מת. נשכבתי על הספה ב-11 בלילה מול הטלוויזיה. הרגשות של תרגיל פוטותרפיה שעשיתי עם הגברים, במסגרתו הם הציגו תמונה שלהם עם האבא, התערבבו בתחושות הוירוס המעצבן שהתנחל לי בגוף, ורק היום הולך ומתפוגג.

זאת הפעם הרביעית שאני מעביר את התרגיל הזה. התרגיל המשמעותי הזה מכמה סיבות:

• הוא מכוון בפעם הראשונה אלומת לייזר, זרקור אם תרצו, לנקודת עיוורון שלנו. או נקודה שכמעט ולא עסקנו בה רגשית. כן, אני משוחח עם אבא שלי מדי יום, אבל את מספר הפעמים ששוחחנו באופן רגשי ואישי אפשר לספור על כף יד אחת. אז מתי שאלתם את עצמכם איך אתם מרגישים עם אבא שלכם? כנראה שמזמן, אם לא מעולם.

• הוא מייצר אוניברסיליות, ארווין ד. יאלום (Irvin David Yalom, סופר ופסיכיאטר יהודי אמריקאי, מחשובי הפסיכולוגים בתחום הפסיכותרפיה האקזיסטנציאלית), כותב בספרו טיפול קבוצתי כי העקרון הזה סופר חשוב. הוא מאפשר למשתתפים בקבוצה, כמו קבוצת אבות או מעגל גברים, לראות בפעם הראשונה שהם לא לבד. שיש עוד אחרים בקבוצה שחשים כמוהם.

האפקט הזה. התובנה היקרה הזאת. שפתאום אתה שומע עוד גברים מדברים על אבא שלהם בפתיחות, רגישות ופגיעות, היא באמת יוצאת דופן. האוניברסיליות באה לידי ביטוי בכך שאנחנו מבינים שהקשר עם אבא מהווה חווייה משותפת מכוננת לכולנו.

הקשר עם אבא שלנו כל כך מורכב ומיוחד. יחסי שנאה-אהבה. אנחנו אוהבים ומעריכים את דור הבייבי בומרס, אבל מתעבים את האבהות שלהם שהתאפיינה בקידוש הקריירה ומקום העבודה על פני נוכחות בהורות.

אבל כל אחד ספג לצד הרגשות הטובים גם לא מעט שריטות ופצעים.

חבר אמר לי לפני שנה כשהעזתי לשפוך את הלב שאפסיק להתבכיין כי "כולנו שותתים דם" בחיים האלה. וזה כל כך נכון. יצא לי אמש לראות שוב את סדרת הטלוויזיה המצוינת "רק להיום", ויש שם את הסיפור של שלומי. הבחור הצעיר שאביו כלא אותו בתור ילד בתא השירותים 10 שעות ביום. קל לומר שיש מקרי קיצון, כמו שלומי. אבל ההקשבה לגברים במעגל ביום ה' על האבות שלהם, הוכיחה שלכולם יש נקודות קושי עם אבא. לחלק היו. לחלק עוד יש. לחלק זה עיצב או עדיין מעצב את ההורות שלהם.

עשרות גברים שעברו את התרגיל הזה אצלי מראים עד כמה הקשר הזה משפיע עלינו, גם אם הדחקנו אותו לאורך שנים. אני שומע סיפור אחר סיפור. במקום אחד אבא היה קשוח בנקודה כזאת. במקום אחר אבא היה רך ומיטיב. ואי אפשר שלא להתרגש מהעיניים הבורקות של האבות שמדברים על האבות שלהם.

אני אוהב את התרגיל הזה, והיה לי חשוב לשתף אתכם שתראו שבסוף כולנו כאן פצועים בקשר עם האבא באופן די זהה.