הסיפור הזה מתחיל בנתון יבש, כמעט בנאלי: כ-1% מאוכלוסיית העולם מעל גיל 65 חיה עם מחלת הפרקינסון. אבל מאחורי המספר הזה, שנמצא במגמת עלייה מתמדת מאז שנת 2004, מסתתרת דרמה שרובנו לא מודעים אליה. במשך עשרות שנים, כשרופאים וחוקרים דמיינו את חולה הפרקינסון הקלאסי, הם ראו לנגד עיניהם גבר. הסטריאוטיפ הזה שלט בספרות הרפואית: מחלה גברית, המאופיינת ברעד ונוקשות. אלא שסקירה מקיפה וחדשה שפורסמה בשנת 2026, פרי עטם של החוקרות טהני תאצ'ר, סו שראד ולריסה בוברובסקיה, חושפת כיצד הראייה הצרה הזו

אם תסתובבו היום בגינות המשחקים בתל אביב, תראו אותם בכל מקום: אבות עם מנשאים, אבות דוחפים עגלות, אבות שמחליפים חיתול על הספסל הציבורי בטבעיות גמורה. קל לנו לחשוב שזו המצאה מודרנית, תוצר של המהפכה הפמיניסטית או טרנד של גברים חדשים ורגישים. אבל אם תשאלו את האנתרופולוגית האבולוציונית ד"ר אנה מייצ'ין, היא תגיד לכם שאנחנו חיים בסרט. האבא המעורב הוא לא המצאה של המאה ה-21, אלא טכנולוגיה הישרדותית עתיקה. למעשה, המחקרים החדשים חושפים תמונה מדהימה: ללא אבהות פעילה, המין האנושי כפי שאנו

דמיינו את המסדרונות העמוסים של בית חולים ציבורי בבריטניה. הצפצופים הבלתי פוסקים של המוניטורים, הריצה בין החדרים, קבלת ההחלטות של חיים ומוות בשבריר שנייה. במבט מבחוץ, אנשי הצוות נראים כמו מכונות משומנות, חסינות לכל פגע. אבל מתחת למדים הלבנים והכחולים, מתחולל משבר שקט שהעין לא רואה, אבל הסטטיסטיקה צורחת אותו בקול רם. פול גלדס ועמיתיו למחקר החליטו להסיט את המבט מהחולים אל המטפלים, והתמונה שהתגלתה להם הייתה מדאיגה. עובדי ה-NHS, שירות הבריאות הלאומי של בריטניה, קורסים. אבל הם לא ק

שיווק של שירותי בריאות הנפש לגברים הוא אחת החידות המורכבות ביותר בעולם הטיפול. כמי שמתבונן על העולם הזה דרך משקפיים רגישי מגדר, אני נתקל לא פעם בפער שבין הצורך האמיתי של גברים בעזרה לבין הנכונות שלהם לקבל אותה בפועל. הספרות המחקרית, ובראשה עבודתם של חוקרים כמו אהרון רושלן וויין הוייר מאוניברסיטת טקסס, מלמדת אותנו שהבעיה אינה נעוצה בהכרח בחוסר רצון של גברים להשתקם או להרגיש טוב יותר, אלא באופן שבו ההצעה מוגשת להם. כניסה לטיפול נתפסת לעיתים קרובות כפעולה העומדת בסתירה חזקה לתרב

האם מותר לי לבכות? זו השאלה המהדהדת שעומדת בבסיסו של מחקר חדש ומקיף שנערך בשנת 2025, אשר מנסה לצלול אל תוך מעמקי הנפש הגברית ולהבין את הקשרים הסבוכים שבין חוויות ילדות קשות לבין מצוקה נפשית בחיים הבוגרים. כדי להבין את התמונה המלאה, עלינו להתחיל בהתבוננות על המציאות של בריאות הנפש בקרב גברים כיום. בשנים האחרונות אנו עדים לעלייה משמעותית בעניין המחקרי והציבורי בנושא זה, לצד הכרה הולכת וגוברת בהשלכות ההרסניות של מצוקה פסיכולוגית שאינה מטופלת. מצוקה זו, המאופיינת בסימפטומים של חר

זה מתחיל בסימן שאלה גדול. ג'ולייט נקוניאסואה אוסאי ורודה נקמדילים איבו, שתי חוקרות מאוניברסיטת דלתא שבניגריה, החליטו ב-2025 לעצור ולבחון מחדש את אחד המוסדות העתיקים ביותר בעולם: הנישואין. אבל הן לא רצו לשמוע שוב את הצד הנשי, שדובר בו רבות. הן ביקשו להפנות את הזרקור אל הדמות שליד, זו שלרוב שותקת, זו שנתפסת כסלע היציב – הגבר. הנחת המוצא שלהן הייתה שהשקט הזה הוא לא בהכרח סימן לכוח. הן יצאו לבדוק מה קורה לגבר המודרני כשהוא נדרש לתמרן בין שני עולמות סותרים: מצד אחד, החינוך הישן וה

השיח הקליני המסורתי, שהתבסס על מודל החלוקה של מאסטרס וג'ונסון, נהג למפות קשיים בתפקוד המיני לקטגוריות של חשק, עוררות (זקפה) ואורגזמה. עם זאת, מחקרים עדכניים מאתגרים תפיסות אלו ומגלים מציאות מורכבת בהרבה. מחקר אפידמיולוגי רחב היקף שנערך באירופה בקרב גברים בגילאי 40 עד 79, חושף נתונים המנפצים סטיגמות עמוקות: 8% מהגברים דיווחו כי הם אף פעם לא חושבים על סקס, ו-20% נוספים חושבים על כך פחות מפעם בשבוע. עוד נמצא כי תדירות המחשבות על מין תלויה בגיל, כאשר בקרב צעירים, היעדר מחשבות מינ

תקראו את הטקסט שנמצא כאן בתמונה של סטודנט שכתב בעילום שם. הוא נלקח מדף הווידויים של הטכניון ובעיני הוא מסמך מרתק, שמזקק לתוכו את אחד הכאבים הגדולים והשקטים של גברים רבים. המשפט האחרון, "סליחה שהתבכיינתי, אני לא רגיל לזה", שופך אור על השאלה המרכזית בעיניי, והיא גם הנושא לטקסט הנוכחי: מדוע גברים חשים צורך להתנצל על הבעת כאב? בעיניי, התשובה נעוצה בתהליך החיברות (סוציאליזציה) העמוק שגברים עוברים מינקות. אנחנו גדלים לתוך "תסריט גברי" מאוד ברור ונוקשה. התסריט הזה מכתיב שעלינו להיות

בואו נודה על האמת, ראינו אותו. כולנו. את החייל הזה שיצא לאפטר של 24 שעות, יושב בקפה השכונתי עם חולצת "סוף מסלול" דהויה, ובוהה. פשוט בוהה....

"אנחנו תמיד שואלים לאיזו מציאות הילדים שלנו גדלים, אבל חשוב שנשאל גם באיזו מציאות ההורים שלנו מזדקנים" (נועם חורב). המשפט הזה מהדהד לי...

הניו יורק טיימס מפרסם כתבה שמסבירה מעולה למה אני מאמין כל כך בהשתתפות במעגלי גברים. גברים רבים מנתקים קשרים עם חברים טובים אחרי שהם...

הבן של אחד הידידים שלי, בן שבע, שאל אותו את זה יום אחרי שדובר צה"ל הודיע על סיום "מבצע עם כלביא". ישבנו במרפסת, ריח האוזון שאחרי יירוט...

יש ילד שאבא שלו חזק, אבל לילדים שלי יש אבא חלש. אבא שבכה השבוע. שמצא את עצמו מקנא קצת בגברים שהוקפצו למילואים, כי כמה שקשה להם, לפחות הם...

שיר. על שבירה. על שריון שלא מצליח להגן. על ילד שלא מצליח להיות גבר. זה ניסיון לשים את הכלים בצד, להניח לרגע את הנשק, ולהודות – נשבר לי

איזה אבא באמת יותר טוב? מחקר יפתיע אתכם

מחקר חדש של טענה זעירא ומצדה בכוראכריס מהאוניברסיטה העברית ("הדי האבל בקרב גברים ונשים ששכלו את אחיהם או אחותם באירועי השבעה באוקטובר")...

אז החלטת ללכת על זה, לשים את הכסף והזמן על טיפול. כל הכבוד. אבל עכשיו מגיע החלק הקשה: לוודא שאתה לא נופל על מישהו שיגרום לך להרגיש שהיית...

הטקסט נכתב על ידי פוליטיקלי קוראת ומועתק לכאן במלואו תוך ציון קרדיט מלא. נטפליקס שיווקו את "התבגרות" כסיפור על נער בן 13 שנעצר באשמת...

בואו נדמיין רגע סצנה: אתה בפאב, או בסלון של חבר. החבר שלך צועק על בת הזוג שלו. לא בקטנה. ממש משפיל. היא נבוכה. אתה שותק. כולם שותקים....